ביזן וור

כלי חרס יפניים מסורתיים (備前焼, ביזן-יאקי) הם סוג של כלי חרס יפניים מסורתיים שמקורם במחוז ביזן, במחוז אוקאיאמה של ימינו. זוהי אחת מצורות הקדרות העתיקות ביותר ביפן, הידועה בצבעה החום-אדמדם הייחודי, בהיעדר זיגוג ובמרקמים כפריים ארציים.
כלי ביזן מחזיקים בתואר נכס תרבותי בלתי מוחשי חשוב של יפן, וכבשני ביזן מוכרים בין ששת הכבשנים העתיקים של יפן (日本六古窯, ניהון רוקויו).
סקירה כללית
כלי ביזן מאופיינים ב:
- שימוש בחימר איכותי מאזור אימבה
- שריפה ללא זיגוג (טכניקה המכונה יקישימה)
- שריפה ארוכה ואיטית בעץ בכבשני אנאגמה או נובוריגמה מסורתיים
- דוגמאות טבעיות שנוצרות על ידי אש, אפר והנחה בכבשן
כל פריט של ביזן נחשב לייחודי, שכן האסתטיקה הסופית נקבעת על ידי אפקטים טבעיים של כבשן ולא על ידי עיטורים.
היסטוריה
מקורות
מקורות כלי ביזן נעוצים לפחות בתקופת "הייאן" (794–1185), עם שורשים בכלי סוּ, צורה מוקדמת יותר של כלי אבן לא מזוגגים. עד "תקופת קמקורה" (1185–1333), כלי ביזן התפתחו לסגנון ייחודי עם כלי שימוש חזקים.
חסות פיאודלית
בתקופות מורומאצ'י (1336–1573) ואדו (1603–1868), כלי ביזן פרחו תחת חסות שבט איקדה והדאימיו המקומי. הם שימשו באופן נרחב לטקסי תה, כלי מטבח ומטרות דתיות.
ירידה ותחייה
תקופת מייג'י (1868–1912) הביאה עמה תיעוש וירידה בביקוש. עם זאת, כלי החרס של ביזן חוו תחייה במאה ה-20 הודות למאמציהם של קדרים מומחים כמו "קאנשיגה טויו", אשר מאוחר יותר הוכרז כ"אוצר לאומי חי".
חרסית וחומרים
כלי חרס של ביזן משתמשים ב"חרסית בעלת תכולת ברזל גבוהה" (הייוס) המצויה באופן מקומי בביזן ובאזורים הסמוכים. החימר:
- מיושן במשך מספר שנים כדי להגביר את הפלסטיות והחוזק
- גמיש אך עמיד לאחר השריפה
- מגיב מאוד לאפר ולהבה, מה שמאפשר אפקטים דקורטיביים טבעיים
כבשנים וטכניקות שריפה
כבשנים מסורתיים
כלי ביזה בדרך כלל נשרפים ב:
- כבשני אנאגאמה: כבשנים חד-תאיים בצורת מנהרה הבנויים במדרונות
- כבשני נובוריגמה: כבשנים מרובי תאים ומדורגים המסודרים במעלה צלע גבעה
תהליך שריפה
- שריפת עץ נמשכת 10-14 ימים ברציפות
- הטמפרטורה מגיעה עד 1,300 מעלות צלזיוס (2,370 מעלות פרנהייט)
- אפר מעץ אורן נמס ומתמזג עם פני השטח
- לא מיושם זיגוג; גימור פני השטח מושג כולו באמצעות אפקטים של כבשן
מאפיינים אסתטיים
המראה הסופי של כלי ביזן תלוי ב:
- מיקום בכבשן (קדמי, צדדי, קבור בגחלים)
- משקעי אפר וזרימת להבה
- סוג העץ בו נעשה שימוש (בדרך כלל אורן)
תבניות משטח נפוצות
תבנית | תיאור |
---|---|
Goma (胡麻) | כתמים דמויי שומשום שנוצרו מאפר אורן מומס |
Hidasuki (緋襷) | קווים אדומים-חומים שנוצרו על ידי עטיפת קש אורז סביב היצירה |
Botamochi (牡丹餅) | סימנים עגולים הנגרמים על ידי הנחת דיסקיות קטנות על פני השטח כדי לחסום אפר |
Yohen (窯変) | שינויי צבע ואפקטים אקראיים המושרים על ידי להבה |
צורות ושימושים
כלי ביזן כוללים מגוון רחב של צורות פונקציונליות וטקסיות כאחד:
כלים פונקציונליים
- צנצנות מים (מיזוסאשי)
- קערות תה (צ'וואן)
- אגרטלי פרחים (hanaire)
- בקבוקי סאקה וכוסות (טוקורי וגווינומי)
- מרגמות וצנצנות אחסון
שימוש אמנותי וטקסי
- עציצי בונסאי
- עבודות פיסול
- אגרטלי איקבנה
- כלי מטבח לטקסי תה
משמעות תרבותית
- כלי ביזן קשורים קשר הדוק לאסתטיקה של "וואבי-סאבי", המעריכה חוסר שלמות ויופי טבעי.
- הם נותרים פריט מועדף בקרב אומני תה, מתרגלי איקבנה ואספני קרמיקה.
- קדרים רבים מביזן ממשיכים לייצר פריטים תוך שימוש בטכניקות בנות מאות שנים שעברו מדור לדור בתוך משפחות.
אתרי כבשנים בולטים
- כפר אימבה (伊部町): מרכז מסורתי של כלי חרס ביזן; מארח פסטיבלי קדרות ומאכלס כבשנים פעילים רבים.
- בית הספר הישן של אימבה (מוזיאון האמנות המסורתית והעכשווית של קדרות ביזן)
- כבשן קאנשיגה טויו: נשמר למטרות חינוכיות
נוהג עכשווי
כיום, כלי הקדרה של ביזן מיוצרים על ידי קדרים מסורתיים ומודרניים כאחד. בעוד שחלקם שומרים על שיטות עתיקות, אחרים מתנסים בצורה ובתפקוד. האזור מארח את "פסטיבל הקדרות של ביזן" בכל סתיו, המושך אליו אלפי מבקרים ואספנים.
יוצרי ביזן בולטים
- קאנשיגה טויו (1896–1967) – אוצר לאומי חי
- יאמאמוטו טוזאן
- פוג'יווארה קיי – מוגדר גם כאוצר לאומי חי
- קקורזאקי ריואיצ'י – חדשן עכשווי